צניעות בים

הרב יניב חניאכזסיווןתשעז21/06/2017
שאלה:
האם מותר לי ללכת עם אשתי לחוף שקט ונידח?
תשובה:
כן, ודאי, זה מותר ואפילו רצוי ומתבקש ללכת ביחד לבד מידי פעם למקום נידח וצנוע ולהיות ביחד ולהנות. כמובן לשמור שאתם לבד ולזכור שאתם בחוץ מבחינת לבוש וכו'... אבל העניין הוא מתבקש.תשובות נוספות בנושא-
הרחקות בזמן נידה
קודם כל ברכות על ההחלטה לשמור את דיני הנידה, אתם תגלו במשך השנים שזו החלטה לא קלה בכלל ויש להשקיע בה רבות, אולם היא מאוד מאוד מתגמלת לאורך השנים.
העניין שאת מתארת הוא חלק מענייני הנידה, כלומר- חכמים גזרו הרחקות בזמן הנידה (לדעת הרמב"ם זה מהתורה ולא גזירה), ואסרו על מגע כלשהוא בין בני הזוג. כולל הרחקה של המיטות בזמן השינה ועוד כמה הרחקות. זה בהחלט קשה, אולי הדבר שהכי קשה לשמור ביהדות... ופעמים רבות זוגות מתקשים להבין את זה.
העניין המרכזי הוא שקשה לדעת ש"זה לא יגיע לכלום" כפי שאת כותבת... הניסיון מלמדת שבענינים הללו ובוודאי כשצעירים, אי אפשר לדעת למה זה יגיע. אני יכול לומר לך מניסיון של אלפי שאלות בעניין באתר שכשלא שומרים את ההרחקות מגיעים גם לדברים אחרים, כמעט בלתי אפשרי לעצור. זו לא הסיבה שבגללה אנחנו שומרים את זה (כלומר- זו לא ההבנה שלנו שקובעת), אלא עצם גזירות חז"ל, אבל זה דבר בהחלט מובן. בכלל בכל ענייני עריות זה- אנחנו לא נוטים לסמוך על עצמנו שנדע מתי לעצור או שיש לנו להתמודד. זה מה שאומרים ש"אין אפוטרופוס לעריות". כי בתחום הזה אי אפשר לדעת מתי נצליח ומתי לא.
כך שזה מקובל ומוחלט על כל הפוסקים והזוגות הדתיים ששומרים את ההרחקות, וכך צריך לנהוג. הקושי שלך מאוד מובן, כי אתם גרים עם ההורים ויש בהחלט הבדל בין הימים שמותרים לימים שאסורים (תמיד תהיתי איך זוגות שגרים אצל ההורים מסתדרים עם זה), אבל זו לא סיבה להקל או לשנות את זה. תצטרכו בהחלט לחשוב על זה, זו שאלה קשה.
בכל מקרה, בתור זוג צעיר בוודאי תלדו ילדים בקרוב, בעז"ה, ובמשך כל ההריון והרבה פעמים ההנקה שאחר כך אין כמובן מחזור ולכן אין דיני נידה.
מה שאסור בימי ההרחקות זה מגע כל שהוא, כולל נגיעה, וכן צריך להרחיק את המיטות בלילה כך שלא ישנים ביחד צמוד אלא בהרחקה מסויימת.
מאוד חשוב להקפיד על הבדיקות שלפני השבעה נקיים, והבדיקות במהלך ובשלבים הראשונים של החיים כדי להקדיש לעניין לימוד וזמן... כי זה קשה ולא קל לדעת. לפעמים כדאי גם לשאול רב או מורה הלכה כדי לדעת מה נכון עד שמתרגלים.
קודם כל ברכות על ההחלטה לשמור את דיני הנידה, אתם תגלו במשך השנים שזו החלטה לא קלה בכלל ויש להשקיע בה רבות, אולם היא מאוד מאוד מתגמלת לאורך השנים.
העניין שאת מתארת הוא חלק מענייני הנידה, כלומר- חכמים גזרו הרחקות בזמן הנידה (לדעת הרמב"ם זה מהתורה ולא גזירה), ואסרו על מגע כלשהוא בין בני הזוג. כולל הרחקה של המיטות בזמן השינה ועוד כמה הרחקות. זה בהחלט קשה, אולי הדבר שהכי קשה לשמור ביהדות... ופעמים רבות זוגות מתקשים להבין את זה.
העניין המרכזי הוא שקשה לדעת ש"זה לא יגיע לכלום" כפי שאת כותבת... הניסיון מלמדת שבענינים הללו ובוודאי כשצעירים, אי אפשר לדעת למה זה יגיע. אני יכול לומר לך מניסיון של אלפי שאלות בעניין באתר שכשלא שומרים את ההרחקות מגיעים גם לדברים אחרים, כמעט בלתי אפשרי לעצור. זו לא הסיבה שבגללה אנחנו שומרים את זה (כלומר- זו לא ההבנה שלנו שקובעת), אלא עצם גזירות חז"ל, אבל זה דבר בהחלט מובן. בכלל בכל ענייני עריות זה- אנחנו לא נוטים לסמוך על עצמנו שנדע מתי לעצור או שיש לנו להתמודד. זה מה שאומרים ש"אין אפוטרופוס לעריות". כי בתחום הזה אי אפשר לדעת מתי נצליח ומתי לא.
כך שזה מקובל ומוחלט על כל הפוסקים והזוגות הדתיים ששומרים את ההרחקות, וכך צריך לנהוג. הקושי שלך מאוד מובן, כי אתם גרים עם ההורים ויש בהחלט הבדל בין הימים שמותרים לימים שאסורים (תמיד תהיתי איך זוגות שגרים אצל ההורים מסתדרים עם זה), אבל זו לא סיבה להקל או לשנות את זה. תצטרכו בהחלט לחשוב על זה, זו שאלה קשה.
בכל מקרה, בתור זוג צעיר בוודאי תלדו ילדים בקרוב, בעז"ה, ובמשך כל ההריון והרבה פעמים ההנקה שאחר כך אין כמובן מחזור ולכן אין דיני נידה.
מה שאסור בימי ההרחקות זה מגע כל שהוא, כולל נגיעה, וכן צריך להרחיק את המיטות בלילה כך שלא ישנים ביחד צמוד אלא בהרחקה מסויימת.
מאוד חשוב להקפיד על הבדיקות שלפני השבעה נקיים, והבדיקות במהלך ובשלבים הראשונים של החיים כדי להקדיש לעניין לימוד וזמן... כי זה קשה ולא קל לדעת. לפעמים כדאי גם לשאול רב או מורה הלכה כדי לדעת מה נכון עד שמתרגלים.
ללכת לים מעורב
האמת היא שמזמן השאלה הזו לא נשאלה. חשבתי שבימינו זה כבר ברור. פעם היו הרבה אנשים שואלים את השאלה, אולם נדמה לי שבימינו זה יותר ברור.
ה"לבוש" בחוף הים המעורב הוא מאוד מאוד לא צנוע, שלא לומר פרובוקטיבי ועירום של ממש. זה נכון כבר הרבה שנים, אולם בזמנים האחרונים, כאשר ברחוב הלבוש הוא לא צנוע, חוף הים הוא בכמה מדרגות יותר. ולכן אין שום אפשרות לאדם שמקפיד על מצוות ללכת למקום שבו מתלבשים סביבו בצורה כזו, אם נגדיר את מה שלובשים בחוף כלבוש.
כמובן שיש בעיות נוספות עם העירוב בים, כמו קלות ראש, וחוסר צניעות בהתנהגות ועוד הרבה מאוד דברים. נדמה שבחוף הים העניין של מעורב מגיע לשיאו הבעייתי מאוד ולביהדות שמקפידים על הפרדה בין המינים, אין שום מקום שבעולם לערבוב בחוף.
האמת היא שמזמן השאלה הזו לא נשאלה. חשבתי שבימינו זה כבר ברור. פעם היו הרבה אנשים שואלים את השאלה, אולם נדמה לי שבימינו זה יותר ברור.
ה"לבוש" בחוף הים המעורב הוא מאוד מאוד לא צנוע, שלא לומר פרובוקטיבי ועירום של ממש. זה נכון כבר הרבה שנים, אולם בזמנים האחרונים, כאשר ברחוב הלבוש הוא לא צנוע, חוף הים הוא בכמה מדרגות יותר. ולכן אין שום אפשרות לאדם שמקפיד על מצוות ללכת למקום שבו מתלבשים סביבו בצורה כזו, אם נגדיר את מה שלובשים בחוף כלבוש.
כמובן שיש בעיות נוספות עם העירוב בים, כמו קלות ראש, וחוסר צניעות בהתנהגות ועוד הרבה מאוד דברים. נדמה שבחוף הים העניין של מעורב מגיע לשיאו הבעייתי מאוד ולביהדות שמקפידים על הפרדה בין המינים, אין שום מקום שבעולם לערבוב בחוף.
לימוד גמרא בעזרת הכלים המודרניים
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
זו שאלה חשובה מאוד ואני די שמח עליה.
האמת היא שגם לי יצא לאחרונה לשמוע את האמירות הללו... וחשוב להתייחס אליהן. אני מניח שזה נובע מהשפע הגדול והעצום, ברוך השם, של ספרים חדשים בסגנונות כאלו ומכך שיש יותר ויותר ספרים שהם מאוד מפורשים ומפורטים.
אז בשלב ראשון נאמר- אם מישהו לא יודע ללמוד גמרא, אם זמנו דחוק או שאין לו מנוחת נפש, או אם הוא נתקל בקושי בהבנה והוא צריך להבין מה כתוב בצורה ברורה- הכלים הללו הם מצויינים. למי שרוצה להיכנס לעולמה של גמרא, להבין סוגיות היטב והוא מתקשה עם השלבים הראשונים או עם הארמית, זה מצויין, נפלא ופותח עולם שלם שהיה סגור לרבים.
מצד שני, תורה שבעל פה איננה רק "להבין את החומר", חשוב ועקרוני ככל שיהיה. אנחנו יודעים שבתקופות מסויימות היה איסור גדול מאוד לכתוב את התורה שבעל פה, ממש איסור חמור. למה? כי התורה שבעל פה היא דבר מתפתח, דבר שעובר מדור לדור בצורה מסויימת ומכיל הרבה מעבר ל"מילים" (כמובן שיש עוד יסודות בעניין של תורה שבעל פה שלא נכתבה, אולם אני מתייחס רק לפן הזה כרגע- הפן של העברת דברים בצורה לא ישירה...). התורה היא כמו שירה, ובשירה לא כותבים הכל, זה אחד ההבדלים המהותיים שבינה לבין פרוזה. בשירה יש רווח בין השורות שאותו צריך למלא... עוד בעניין הזה ניתן לשמוע בשיעור פרשת שבוע על פרשת בשלח.
והתורה היא כזאת, היא כתובה פעמים רבות בצורה שמחייבת דרישה, לפעמים אפילו בצורה כזו שנתקע, כדי שנהיה חייבים לדרוש. הרי כל מי שלומד משנה מבין שזה כך, שחכמים ב"כוונה" סדרו את הדברים בצורה לא פשוטה, כדי שנוכל ונצטרך להרחיב, ללמוד עוד, להתאמץ.
המאמץ הוא לא רק עניין של "דרוש וקבל שכר", כלומר- שכר על עצם המאמץ, המאמץ הוא חלק מהעניין, הוא הופך את התנאים והאמוראים לחלק ממך, כי אתה לא מבין אותם, אתה מתאמץ, אתה משתגע, אתה יוצא מדעתך ואתה חושף על ידי עולמות שלמים שלא "כתובים". הבעיה, לענ"ד, עם פירוש מפורט מידי, הוא שהוא מגביל לכתוב, הוא "מפרש אתהמילים" ולכן ממילא דוחה את המאמץ.
אולם לא רק זאת... פעמים רבות הקושי בהבנת הגמרא מפתח את הצורך להבין יותר וממילא לראות יותר דעות, יותר הסברים. באופן פרדוקסלי, אולי, פעמים רבות אנשים קטנים כמונו מוסיפים הרבה על הדחורות הקודמים, נלחמים על דעות, מקבלים דעת פרשן מסויים ודוחים אחרת... ויש כמעט לכל שורה בתורה שבעל פה הרבה הסברים, המון דעות, תיקונים, הגהות ומשמעויות... ופירוש "פשוט" מידי כובל אותך לדעה מסויימת. כובל אותך להבנה אחת ולא לאחרות. כבר "אין לחפש", כי הבנת והכל, לכאורה, מיושב. וזה פספוס גדול.
בקיצור- אם המטרה היא להבין, להבין את המילים, אז ניתן בהחלט ללמוד מכל התלמודים החדשים, אבל אם רוצים ל"למוד", לחפור, להעמיק ולהפוך לחלק מהתורה, צריך לשבור את הראש.
יחסי אישות בזמן מחלת הנשיקה
מעניין שהאדם שאותו שאלתי לא ידע על כך, הוא סבל ממחלת נשיקה כמעט שנה בכללות.
אם כך, אם מדובר על עד שבועיים שלושה- אני סבור שניתן לחכות לקיום יחסים "נורמלים", כמובן שהכל מותר מלבד יחסים ממש (שאסורים מסיבה רפואית), אבל אם זה יותר זמן, אז ניתן לקיים יחסים בסגנון של ביאה דרך איברים.
בגדול "ביאה דרך איברים" הוא שם ליחסים בין בעל לאשתו שבהם אין חדירה לנרתיק ממש, אלא במקומות אחרים.
כפי שכתבתי בעבר יש "דרגות" בביאה דרך איברים, שסיכמתי אותן כאן, אני חושב ששם גם ניתן לראות מה זה אומר בפועל-
http://www.shoresh.org.il/spages/shut/ishut256.htm
אז לפי המדרגות הללו תנסו לנהוג בתקופה הזו.
מעניין שהאדם שאותו שאלתי לא ידע על כך, הוא סבל ממחלת נשיקה כמעט שנה בכללות.
אם כך, אם מדובר על עד שבועיים שלושה- אני סבור שניתן לחכות לקיום יחסים "נורמלים", כמובן שהכל מותר מלבד יחסים ממש (שאסורים מסיבה רפואית), אבל אם זה יותר זמן, אז ניתן לקיים יחסים בסגנון של ביאה דרך איברים.
בגדול "ביאה דרך איברים" הוא שם ליחסים בין בעל לאשתו שבהם אין חדירה לנרתיק ממש, אלא במקומות אחרים.
כפי שכתבתי בעבר יש "דרגות" בביאה דרך איברים, שסיכמתי אותן כאן, אני חושב ששם גם ניתן לראות מה זה אומר בפועל-
http://www.shoresh.org.il/spages/shut/ishut256.htm
אז לפי המדרגות הללו תנסו לנהוג בתקופה הזו.
יחסי אישות בזמן מחלת הנשיקה
האם אתם יודעים כמה הערכת הזמן שזה ימשך? מהי הערכת הזמן הארוכה ביותר וכמה הקצרה?
האם כל מי שיש לו מחלת נשיקה נמנע מקיום יחסים? האמת היא שמעולם מעולם לא נתקלתי בזה, וכעת שאלתי מישהו שחלה בזה פעמיים, והוא לא זכר שזה אסור. האם במקרה שלך בוודאות זו דעת הרופאים או שזה משהו ששמעתם? הבחור ששאלתי כן זכר שהוא היה תשוש מכדי לבוא ליחסים, אבל לא זכר שזה אסור...
האם אתם יודעים כמה הערכת הזמן שזה ימשך? מהי הערכת הזמן הארוכה ביותר וכמה הקצרה?
האם כל מי שיש לו מחלת נשיקה נמנע מקיום יחסים? האמת היא שמעולם מעולם לא נתקלתי בזה, וכעת שאלתי מישהו שחלה בזה פעמיים, והוא לא זכר שזה אסור. האם במקרה שלך בוודאות זו דעת הרופאים או שזה משהו ששמעתם? הבחור ששאלתי כן זכר שהוא היה תשוש מכדי לבוא ליחסים, אבל לא זכר שזה אסור...
פטריה חוזרת בנרתיק
רפואה שלימה בעז"ה לגבי הפטריה.
לא ציינת בשאלה בשאלה האם מותר לכם בכלל (מבחינת הנטורופתית) לקיים יחסים מלאים בתקופה הזו. כלומר- האם המניעה לקיום יחסים רגילים היא רק בגלל ה"חשש" מהריון, או שמא יש לזה גם סיבה רפואית.
בכל מקרה, אני אינני מכיר אמצעי מניעה טוב שלא כולל הורמונים למצב הזה, מלבד התקן תוך רחמי. אולם בדרך כלל לא מקובל לטפל בהתקן לתקופה קצרה יחסית וכן לא ברור לי אם יחסים רגילים הם בסדר לכם.
אם זה אפשרי, זה הפתרון הטוב ביותר, שגם יאפשר לכם המשיך ביחסים רגילים.
אולי יש משהו נוסף שאני לא מכיר, אבל זה צריך להיות משהו בגוף האשה (לא קונדום לגבר).
לכן, כפי שאת מציעה הפתרון הוא ככל הנראה "ביאה דרך איברים" לתקופה זו.
ההעדפות על פי סדר יורד-
קיום של יחסים אנאלים, ופליטה בגוף של האשה, מאחור.
קיום של יחסים אנאלים, ופליטה באיזור הירכיים מחוץ לגוף.
מכיוון שלזוגות רבים יחסיפ אנאלים אינם מעשיים (נשים רבות אינן יכולות לקבל את האיבר מבחינה פיזית), אז ההעדפה הבאה היא "בערך יחסים אנאלים", כלומר התכחחות באיזור האחורי.
יחסים "דרך איברים"- כלומר- התחכחות באיזור הרכיים התחתונות (מתחת לנרתיק) ופליטה שם.
יחסים אוראלים ופליטה על גוף האשה.
רפואה שלימה בעז"ה לגבי הפטריה.
לא ציינת בשאלה בשאלה האם מותר לכם בכלל (מבחינת הנטורופתית) לקיים יחסים מלאים בתקופה הזו. כלומר- האם המניעה לקיום יחסים רגילים היא רק בגלל ה"חשש" מהריון, או שמא יש לזה גם סיבה רפואית.
בכל מקרה, אני אינני מכיר אמצעי מניעה טוב שלא כולל הורמונים למצב הזה, מלבד התקן תוך רחמי. אולם בדרך כלל לא מקובל לטפל בהתקן לתקופה קצרה יחסית וכן לא ברור לי אם יחסים רגילים הם בסדר לכם.
אם זה אפשרי, זה הפתרון הטוב ביותר, שגם יאפשר לכם המשיך ביחסים רגילים.
אולי יש משהו נוסף שאני לא מכיר, אבל זה צריך להיות משהו בגוף האשה (לא קונדום לגבר).
לכן, כפי שאת מציעה הפתרון הוא ככל הנראה "ביאה דרך איברים" לתקופה זו.
ההעדפות על פי סדר יורד-
קיום של יחסים אנאלים, ופליטה בגוף של האשה, מאחור.
קיום של יחסים אנאלים, ופליטה באיזור הירכיים מחוץ לגוף.
מכיוון שלזוגות רבים יחסיפ אנאלים אינם מעשיים (נשים רבות אינן יכולות לקבל את האיבר מבחינה פיזית), אז ההעדפה הבאה היא "בערך יחסים אנאלים", כלומר התכחחות באיזור האחורי.
יחסים "דרך איברים"- כלומר- התחכחות באיזור הרכיים התחתונות (מתחת לנרתיק) ופליטה שם.
יחסים אוראלים ופליטה על גוף האשה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות
מוצרים








